Beit Yosef Choshen Mishpat 348 – בית יוסף חושן משפט שמח‏ – Tur

E/ע

בחרו טקסט במקראות גדולותSelect Text in the Mikraot Gedolot

אורח חייםOrach Chayyim
יורה דעהYoreh Deah
אבן העזרEven HaEzer
חושן משפטChoshen Mishpat

בחרו הלכותSelect Laws
בחרו סימןSelect Siman

הקדמותIntros
א1
ב2
ג3
ד4
ה5
ו6
ז7
ח8
ט9
י10
יא11
יב12
יג13
יד14
טו15
טז16
יז17
יח18
יט19
כ20
כא21
כב22
כג23
כד24
כה25
כו26
כז27
כח28
כט29
ל30
לא31
לב32
לג33
לד34
לה35
לו36
לז37
לח38
לט39
מ40
מא41
מב42
מג43
מד44
מה45
מו46
מז47
מח48
מט49
נ50
נא51
נב52
נג53
נד54
נה55
נו56
נז57
נח58
נט59
ס60
סא61
סב62
סג63
סד64
סה65
סו66
סז67
סח68
סט69
ע70
עא71
עב72
עג73
עד74
עה75
עו76
עז77
עח78
עט79
פ80
פא81
פב82
פג83
פד84
פה85
פו86
פז87
פח88
פט89
צ90
צא91
צב92
צג93
צד94
צה95
צו96
צז97
צח98
צט99
ק100
קא101
קב102
קג103
קד104
קה105
קו106
קז107
קח108
קט109
קי110
קיא111
קיב112
קיג113
קיד114
קטו115
קטז116
קיז117
קיח118
קיט119
קכ120
קכא121
קכב122
קכג123
קכד124
קכה125
קכו126
קכז127
קכח128
קכט129
קל130
קלא131
קלב132
קלג133
קלד134
קלה135
קלו136
קלז137
קלח138
קלט139
קמ140
קמא141
קמב142
קמג143
קמד144
קמה145
קמו146
קמז147
קמח148
קמט149
קנ150
קנא151
קנב152
קנג153
קנד154
קנה155
קנו156
קנז157
קנח158
קנט159
קס160
קסא161
קסב162
קסג163
קסד164
קסה165
קסו166
קסז167
קסח168
קסט169
קע170
קעא171
קעב172
קעג173
קעד174
קעה175
קעו176
קעז177
קעח178
קעט179
קפ180
קפא181
קפב182
קפג183
קפד184
קפה185
קפו186
קפז187
קפח188
קפט189
קצ190
קצא191
קצב192
קצג193
קצד194
קצה195
קצו196
קצז197
קצח198
קצט199
ר200
רא201
רב202
רג203
רד204
רה205
רו206
רז207
רח208
רט209
רי210
ריא211
ריב212
ריג213
ריד214
רטו215
רטז216
ריז217
ריח218
ריט219
רכ220
רכא221
רכב222
רכג223
רכד224
רכה225
רכו226
רכז227
רכח228
רכט229
רל230
רלא231
רלב232
רלג233
רלד234
רלה235
רלו236
רלז237
רלח238
רלט239
רמ240
רמא241
רמב242
רמג243
רמד244
רמה245
רמו246
רמז247
רמח248
רמט249
רנ250
רנא251
רנב252
רנג253
רנד254
רנה255
רנו256
רנז257
רנח258
רנט259
רס260
רסא261
רסב262
רסג263
רסד264
רסה265
רסו266
רסז267
רסח268
רסט269
רע270
רעא271
רעב272
רעג273
רעד274
רעה275
רעו276
רעז277
רעח278
רעט279
רפ280
רפא281
רפב282
רפג283
רפד284
רפה285
רפו286
רפז287
רפח288
רפט289
רצ290
רצא291
רצב292
רצג293
רצד294
רצה295
רצו296
רצז297
רצח298
רצט299
ש300
שא301
שב302
שג303
שד304
שה305
שו306
שז307
שח308
שט309
שי310
שיא311
שיב312
שיג313
שיד314
שטו315
שטז316
שיז317
שיח318
שיט319
שכ320
שכא321
שכב322
שכג323
שכד324
שכה325
שכו326
שכז327
שכח328
שכט329
של330
שלא331
שלב332
שלג333
שלד334
שלה335
שלו336
שלז337
שלח338
שלט339
שמ340
שמא341
שמב342
שמג343
שמד344
שמה345
שמו346
שמז347
שמח348
שמט349
שנ350
שנא351
שנב352
שנג353
שנד354
שנה355
שנו356
שנז357
שנח358
שנט359
שס360
שסא361
שסב362
שסג363
שסד364
שסה365
שסו366
שסז367
שסח368
שסט369
שע370
שעא371
שעב372
שעג373
שעד374
שעה375
שעו376
שעז377
שעח378
שעט379
שפ380
שפא381
שפב382
שפג383
שפד384
שפה385
שפו386
שפז387
שפח388
שפט389
שצ390
שצא391
שצב392
שצג393
שצד394
שצה395
שצו396
שצז397
שצח398
שצט399
ת400
תא401
תב402
תג403
תד404
תה405
תו406
תז407
תח408
תט409
תי410
תיא411
תיב412
תיג413
תיד414
תטו415
תטז416
תיז417
תיח418
תיט419
תכ420
תכא421
תכב422
תכג423
תכד424
תכה425
תכו426

טור

פירוש

הלכות גניבה(א) {א} אסור לגנוב אפילו כל שהוא אפילו דרך שחוק ואפילו ע״מ להחזיר או ע״מ לשלם הכל אסור שלא ירגיל עצמו בכך. (ב) וכל הגונב אפילו שוה פרוטה עובר על לאו דלא תגנובו וחייב לשלם:
{ב} אחד הגונב מישראל בין קטן בין גדול ואחד הגונב מגוי שגניבתו אסור:
{ג} אבל טעותו כגון להטעותו בחשבון או להפקיע הלואתו היה מותר ובלבד שלא יודע לו דליכא חילול השם: (ג) {ד} ואיזהו גנב כגון הלוקח בסתר ואפילו רואין אותו כיון שמטמין עצמו להסתיר דבריו נקרא גנב. וגזלן זה הלוקח בגלוי ובחזקה: (ד) {ה} ומשעה שמשך הגניבה נעשה עליה גנב בד״א שמשכה חוץ מרשות הבעלים אבל כל זמן שהיא ברשות הבעלים אינו חייב עד שיגביהנה:
{ו} ואם הכניסה לרשותו אפילו לגגו חצירו וקרפיפו אם היא משתמרת חייב אף על פי שלא משכה ולא הגביהה ומה משלם הגנב כפל דכתיב אם המצא תמצא בידו הגניבה וגו׳ שנים ישלם וכל דבר נתרבה לענין כפל ומוסף עליהם שור ושה שאם טבחם או מכרם משלם ד׳ תחת השה וה׳ תחת השור:
{ז} בד״א שבאו עדים שגנב וטבח ומכר אבל אם הודה מעצמו אינו משלם אלא הקרן דכתיב אשר ירשיעון אלהים ודרשינן פרט למרשיע את עצמו ואפילו מודה בקנס ואח״כ באו עדים פטור ובלבד שמחייב עצמו בקרן כגון שהודה שגנב וטבח או מכר שנמצא שחייב עצמו בקרן ואח״כ באו עדים שגנב וטבח ומכר אבל אם אמר לא גנבתי ובאו עדים שגנב והודה שטבח ומכר ואח״כ באו עדים שטבח ומכר חייב ד׳ וה׳ ומיהו אין מודה בקנס פטור אלא דוקא בפני ב״ד ובמקום ב״ד אבל הודה בפני ב׳ או אפילו בפני ג׳ חוץ מבית דין אינו מועיל להפטר מקנס:
{ח} לפיכך האידנא שאין לנו בית דין הראויין לדון דיני קנסות אין מועיל שום הודאה ליפטר מקנס: (ה) {ט} ואלו התשלומין בין קרן בין כפל אם יש לו מטלטלין גובין מהם ואם אין לו מטלטלין אלא מקרקעי יורדין להן וגובין מהעדית שלו כשאר נזקים ואם אין לו מקרקעי ולא מטלטלין בזמן שהיובל נוהג דבר תורה מוכר את עצמו ומשלם לזה את הקרן אבל בזמן הזה אינו נמכר שאין תורת עבד עברי נוהג אלא בזמן שהיובל נוהג:
{י} שאלה לגאון מי שנחשד בגניבה ואין עליו עדים ויש עליו עדים על גניבה אחרת קודם לכן מה דין יש עליו. תשובה: כך ראינו שאין עליו לא דין ולא מלקות שלא צותה תורה מלקות אלא בשני עדים אלא גוזרין עליו בגזירה בס״ת ובשופרות וכן הלכתא: (ו) {יא} שאלה לא״א הרא״ש ז״ל: ששאלת ראובן שאמר לשמעון הברחת ממוני. השיבו שמעון ראית זה. א״ל ראובן לא אלא כך אני סבור. שוב בירר ראובן דבריו שאשתו לקחה חפצים מביתו השליכתם דרך חלון לחצר אחרת ושמעון סייע לאשתו להוליכן משום שהיא אחותו וכתבת שחייבת לשמעון שבועה שלא גנב מאומה ושאין בידו כלום מראובן. תשובה: מן הדין לא היה לך לחייב לשמעון שבועה דכיון שא״ל ראובן לא ראיתי אבל אני סבור שגנבת הו״ל טענת שמא ואין נשבעין על טענת שמא אא״כ אמר ברי לי שמנה לי בידך או עבדי גנבת ואף על מה שסייע לאשת ראובן להוליך הבגדים אין לחייבו כי מיד שהגביהה החפצים ע״ד לגנבם קנאתם אפילו ברשות הבעלים וכיון שנתחייבה בהגבהתם תו לא מיחייב שמעון במה שסייע להוליכם והא דאמרינן גזל ולא נתייאשו הבעלים רצה מזה גובה רצה מזה גובה היינו דוקא כשהשני גזלם מהראשון דכיון שלא נתייאשו הבעלים הוה כאילו גזלן מהבעלים אבל הכא שלא בא לגנוב אלא לסייע לאחותו והיא כבר קנאתם בהגבהה לא מיחייב דגנב אין כאן שלא נתכוין לקנות בהגבהתו ועוד כיון שאין לראובן עדים שלקחה אשתו החפצים אם היתה אומרת ודאי לקחתי אבל היו שלי שהופקדו אצלי היתה נאמנת והיאך יתחייב במה שסייע לה להוליכם ואין לומר נהי שאין ראובן יכול להוציא מיד אשתו כיון שאין לו עדי גניבה מכל מקום שמעון שראה וידע שאחותם גנבתם מבעלה יש לו להחזיקה בתורת גזלנות שהרי החוטף חפץ מחבירו בפני עדים לאו כל כמיניה לומר אין חטפי ודידי חטפי הא ליתא שהרי טוען שמעון שבדין לקחה החפצים: (ז) {יב} ועוד אני אומר אם ראה ראובן ששמעון נכנס לבית לוי וגנב חפץ א׳ ובא אותו חפץ ליד ראובן והחזירו לשמעון אין לוי יכול להוציאו ממנו בדין ולא דמי לשומר אבדה שצריך להשיבה ליד בעלים כיון ששמעון אומר שמן הדין נטלה מבית לוי מחמת תביעה שיש לו עליו ואם היה ראובן מחזירו ללוי יהיה שמעון עוין עליו כל ימיו ואם יתפוש שמעון משל ראובן לא היה מחזירו לו אין ראובן חייב להציל ממון לוי בממונו: (ח) {יג} ששאלת ראובן תבע לשמעון שנכנס לחדרו וגנב ספריו והוציאן מרשותו והשיב שמעון אמת היה שהוצאתים אבל כך היה המעשה שבקשני קרובתי כלתך להוציאם כי לא יכלה שאתם ולא ידעתי של מי היו שלה או שלך וגם לא לקחתים ולא הגבהתים ממקומך אך היא הגביהתם ונתנתם לי וטרחתי בשבילה ונתתים לאביה. תשובה: שמעון חייב להחזיר הספרים כי מה היה לו ליכנס לחדרו ולהוציא ספרים שלא מדעתו כי כל המונח בביתו של אדם הוא בחזקת שלו וגם ניכר הדבר שכיון לסייע לקרובתו לגזול חמיה ומה שטוען שהיא הגביהתם ונתנתם לו מ״מ הרי טוען שהיו כבדים ולא יכלה שאתם וכיון שלא יכלה להוציאם משם אם לא שסייעה הוה ליה כאילו הוציאם הוא ויגבה ראובן ממי שירצה מכלתו שהודתה לו שהם ברשותה ואם ירצה יגבה משמעון. רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

הערות

(א) {א} אסור לגנוב אפי׳ כל שהוא כ״כ הרמב״ם ז״ל בריש הלכות גניבה וכתב ה״ה מפורש פרק ד׳ מיתות (סנהדרין נז.) ודין פחות משוה פרוטה בממון כדין חצי שיעור באיסורין:
ומה שאמר ואפילו על מנת לשלם הכל אסור בריש פרק איזהו נשך (בבא מציעא סא:) בברייתא יליף מקרא לא תגנובו על מנת לשלם תשלומי כפל ופרש״י ע״מ לשלם כפל שרוצה לההנותו ויודע בו שלא יקבל וקאמר תו בברייתא לא תגנוב על מנת למיקט ופרש״י למיקט. לצער ואיפשר שמ״ש רבינו על מנת להחזיר היינו ע״מ למיקט ומ״ש על מנת לשלם היינו לשלם תשלומי כפל:
ומה שכתב הכל אסור כדי שלא ירגיל עצמו בכך כ״כ הרמב״ם שם:
ומה שכתב וכל הגונב אפילו שוה פרוטה עובר על לאו דלא תגנובו וחייב לשלם כ״כ הרמב״ם בתחלת הלכות גניבה וכתב ה״ה דין שוה פרוטה נתבאר בהרבה מקומות מהם פרק ד׳ מיתות (סנהדרין נז.): (ב) {ב} ומה שאמר אחד הגונב מישראל בין קטן בין גדול כ״כ הרמב״ם ז״ל שם:
ומה שאמר ואחד הגונב מעובד עבודה זרה שגניבתו אסור כ״כ הרמב״ם ז״ל וכתב הה״מ בפ׳ הגוזל ומאכיל (בבא קמא קיג.) דגזל העכו״ם אסור וה״ה לגניבה ואיתא בשאר דוכתי עכ״ל:
(ג) {ג} ומה שאמר אבל טעותו של כותי היה מותר ובלבד שלא יודע לו דליכא חילול השם בפ׳ הגוזל ומאכיל (בבא קמא קיג.): (ד) {ד} ואיזהו גנב כגון הלוקח בסתר ואפילו רואין אותו כיון שמטמין עצמו להסתיר דבריו נקרא גנב וגזלן זה הלוקח בגלוי ובחזקה בפרק מרובה (בבא קמא עט:) אמר רבי אלעזר ראוהו שהטמין בחורשין וטבח ומכר משלם תשלומי ד׳ וה׳ וכיון דראוהו גזלן הוא כיון דקא מטמר מינייהו גנב הוא ואלא גזלן ה״ד א״ר אבהו כגון בניהו בן יהוידע שנאמר ויגזול את החנית מיד המצרי ויהרגהו בחניתו ורבי יוחנן אמר כגון בעלי שכם. וז״ל הרמב״ם בתחלת הלכות גניבה איזהו גנב זה הלוקח ממון אדם בסתר ואין הבעלים יודעים כגון הפושט ידו לתוך כיס חבירו ולקח מעותיו ואין הבעלים רואין וכן כל כיוצא בזה אבל אם לקח בגלוי ובפרהסיא בחוזק יד אין זה גנב אלא גזלן לפיכך לסטים מזויין שגנב אינו גזלן אלא גנב אף ע״פ שהבעלים יודעים בשעה שגנב והראב״ד השיגו וה״ה הליץ בעדו: (ה) {ה} ומשעה שמשך הגניבה נעשה עליה גנב בד״א שמשכה חוץ מרשות הבעלים אבל כל זמן שהיא ברשות הבעלים אינו חייב עד שיגביהנה משנה בפרק מרובה (שם) היה מושכו ויוצא ומת ברשות הבעלים פטור הגביהו או שהוציאו חוץ מרשות הבעלים ומת חייב ופרש״י הגביהו אפי׳ ברשות בעלים שהרי הגבהה קונה בכל מקום:
(ו) {ו} ומה שכתב ואם הכניסו לרשותו אפי׳ לגגו חצרו וקרפיפו אם היא משתמרת חייב וכולי דכתיב אם המצא תמצא בידו הגניבה וגו׳ שנים ישלם בפ״ק דמציעא (י.) תניא בידו אין לי אלא ידו גגו חצירו קרפיפו מנין ת״ל המצא תמצא מכל מקום:
ומה שכתב אם היא משתמרת נתבאר לעיל סי׳ רס״ח סעיף ו׳:
כתב המרדכי פ״ק דמציעא אם אמר לחבירו קח לי שור מבית פלוני שהוא שלי ונמצא שלא היה שלו אלא לגנוב נתכוין נתחייב שולחו באחריות השור במשיכת השליח:
ומה שאמר וכל דבר נתרבה לענין כפל בריש פרק מרובה מייתי לה מקראי ומיהו עבדים ושטרות וקרקעות והקדשות אין להם תשלומי כפל כדתנן בפרק הזהב (בבא מציעא נז:) ובפרק שבועת הדיינים (שבועות מג:):
מה שאמר ומוסף עליהם שור ושה שאם טבחם או מכרם משלם ד׳ תחת השה וה׳ תחת השור מפורש בתורה (שמות כ״א) כי יגנוב איש שור או שה וטבחו או מכרו וגו׳:
(ז) {ז} ומה שאמר בד״א שבאו עדים שגנב וטבח ומכר אבל אם הודה מעצמו אינו משלם אלא הקרן וכו׳ בפרק מרובה (בבא קמא עה.) ואיתיה נמי במשנה פרק בתרא דשבועות (שבועות מט.):
ומה שאמר ואפי׳ מודה בקנס ואח״כ באו עדים פטור ובלבד שמחייב עצמו בקרן וכו׳ בפ׳ מרובה שם איתמר מודה בקנס ואח״כ באו עדים רב אמר פטור ושמואל אמר חייב אמר רב המנונא מסתבר מילתיה דרב באומר גנבתי ובאו עדים שגנב שהרי חייב עצמו בקרן אבל אמר לא גנבתי ובאו עדים שגנב וחזר ואמר טבחתי ומכרתי ובאו עדים שטבח ומכר חייב שהרי פטר עצמו מכלום איתמר נמי א״ר חייא בר אבא א״ר יוחנן גנבתי ובאו עדים שגנב פטור שהרי חייב עצמו בקרן אבל אמר לא גנבתי ובאו עדים שגנב וחזר ואמר טבחתי ומכרתי ובאו עדים שטבח ומכר חייב שהרי פטר עצמו מכלום וכתבו הרי״ף והרא״ש וכן הלכתא וכן פסק הרמב״ם בפ״ג מהלכות גניבה ופרש״י באומר גנבתי. דחייב עצמו לשלם קרן מיהא בהודאה הילכך הודאה גמורה היא ופטור מכפל ומד׳ וה׳ שהרי פטר עצמו מכלום ובהודאה דטביחה לא היה מחייב עצמו בכלום שהיה יודע שהמודה בקנס פטור הילכך לאו הודאה היא ומשלם אם באו עדים ולא אמרינן מודה ובאו עדים פטור אלא היכא דאיכא קרן וקנס דאיחייב ליה ממונא בהודאתו ומתכוין להחזיר ממון עכ״ל:
ומה שכתב ומיהו אין מודה בקנס פטור אלא דוקא בפני ב״ד ובמקום ב״ד אבל הודה בפני ב׳ או אפי׳ בפני ג׳ חוץ מב״ד אינו מועיל להפטר מקנס בפרק מרובה (בבא קמא עד:) מתיב למ״ד מודה בקנס ואח״כ באו עדים פטור ממתני׳ מעשה בר״ג שסימא את עין טבי עבדו והיה שמח שמחה גדולה מצאו לר׳ יהושע א״ל אי אתה יודע שטבי עבדי יצא לחירות שסימיתי את עינו אמר ליה אין בדבריך כלום שכבר אין לו עדים כלומר ועל פי עצמך לא תשלם קנס הא יש לו עדים חייב וש״מ מודה בקנס ואח״כ באו עדים חייב שאני ר״ג דלא בפני ב״ד אודי והא רבי יהושע אב ב״ד הוה שלא בב״ד הוה קאי ופרש״י שלא בב״ד הוה. לא היו ב״ד יושבים ולא מקום ישיבת ב״ד הוה אלא בשוק הודה לו וכתב ה״ה בפ״ג מהל׳ גניבה על מה שכתב הרמב״ם ז״ל או שהודה בפני שנים ונראה שכוונתו ז״ל אפי׳ בפני שני דיינים ואפילו במקום ב״ד לפי שדיני קנסות צריכים ג׳ מומחים כמבואר פ״ה מה׳ סנהדרין וא״כ ק״ל למה אמר שם רבי יהושע חוץ לב״ד הוה קאי ת״ל אפי׳ הוה קאי התם יחיד הוה ויראה לי דאי הוה קאי בב״ד היו יושבים עמו ומש״ה איצטריך למימר חוץ לב״ד וקצת נראה כן מפירש״י עכ״ל:
(ח) {ח} ומה שאמר לפיכך האידנא שאין לנו ב״ד הראויין לדון דיני קנסות אין מועיל שום הודאה ליפטר מקנס פשוט הוא וכבר נתבאר בסי׳ א׳: (ט) {ט} ואלו התשלומין בין קרן בין כפל אם יש לו מטלטלין גובים מהם כ״כ הרמב״ם ז״ל בפ״ג מהלכות גניבה:
ומה שאמר ואם אין לו מטלטלין אלא מקרקעי יורדים להם וגובין מהעדית שלו כשאר נזקין בריש ב״ק (ד:) תני רב חייא כ״ד אבות נזיקין תשלומי כפל ותשלומי ד׳ וה׳ וגנב וגזלן וכו׳ ואסיקנא אמר רבי אבהו כולהו כאבות לשלם ממיטב:
ומה שאמר ואם אין לו מקרקעי ולא מטלטלין בזמן שהיובל נוהג ד״ת מוכר את עצמו ומשלם לזה את הקרן מבואר בתורה אם אין לו ונמכר בגניבתו ודרשו חז״ל בפ״ק דקידושין (יח.) בגניבתו ולא בכפילו ושאר כל משפטיו מבוארים בפרק הנזכר:
ומה שאמר אבל בזמן הזה אינו נמכר שאין תורת עבד עברי נוהג אלא בזמן שהיובל נוהג:
(י) {י} שאלה לגאון מי שנחשד בגניבה ויש עליו עדים על גניבה אחרת קודם לכן מה דין יש עליו וכו׳: (יא) {יא} שאלה לא״א הרא״ש ז״ל ששאלת ראובן שאמר לשמעון הברחת ממוני וכו׳ כלל ס״ד סי׳ א׳: (יג) {יג} ששאלת ראובן תבע לשמעון שנכנס לחדרו וגנב ספריו וכו׳ כלל ק״א סימן ז׳. אשה שגנבה מעות מבעלה והפקידתן אצל אשה אחרת שידעה שגנבתם ואחר כך החזירתם לה והבעל תובע לנפקדת עיין במרדכי פרק הספינה:
אשה שגנבה משל בעלה ויצאה מהעיר ושלחה משם את שמעון ולקח הגניבה ובעל תובע את שמעון עיין במרדכי פרק הנזכר: רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

הערות

Tur

Peirush

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון